התנהגות ארגונית פירושה ניתוח המשאבים האנושיים בארגון

הדגש מושם על המרכיבים העיקריים שבפונקציה שברמת הארגון – הדגש על אנשים בארגון כממלאי תפקידים, עובדים, עמיתים, מנהלים וכל מכלול הפעילויות ההתנהגותיות הנובעות מיחסי גומלין אלה.

נקודת המוצא בהתנהגות ארגונית

• העובד הוא קודם כל אדם בעל צרכים וערכים, ללא תלות בעוצמתו הכלכלית וכשריו האינטלקטואליים,
  הוא בעל רגשות וערך עצמי ללא קשר עם תפקידו בחברה. 
• האדם כ"חיה חברתית" חי ופועל בקבוצות משימתיות או חברתיות [אינסטרומנטאליות או אקספרסיביות],
  קבועות או ארעיות ויחסי הגומלין שיפתח יהיו בהתאם: משימתיות או חברתיות.

ארגונים על צורותיהם השונות קיימים מאז שחר ההיסטוריה. קבוצת אנשים אשר התאגדו לשם צייד ואשר חילקו ביניהם לאחר מכן את השלל, אף היא ניתנת להגדרה כארגון. כמובן שהיו בו-זמנית גם ארגונים משוכללים יותר לביצוע פעילויות ומטלות מורכבות יותר, אולם "מחשבה ארגונית" שיטתית החלה משלהי המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20. ההתקדמות שנראית בתקופה זו היא בכך שחקר הארגון ועובדיו הפך מאורגן ושיטתי יותר ולמעשה לתחום ייחודי. החל גם מסוף המאה ה- 19 ניתן להבחין כי החברה המערבית מאופיינת בתמורות במחשבה ארגונית כללית ובהשלכות על הפעלת בני-אדם בארגון.

מבנה העבודה המורכב של תקופתנו מצמצם את האפשרות להגיע להישגים אישיים ומרכז הכובד עובר לפעילות קבוצתית והשיגי צוות.  הפרט פועל במסגרות קבוצתיות מגוונות והקבוצה מצידה מורכבת אומנם ממספר חברים המגביל את האינדיווידואליות של הפרט, אך גם מחזקת אותו ומעניקה לפרט רגש ביטחון.

התנהגות ארגונית מנסה לזהות ולמקד את המערכת האנושית כגורם מרכזי בארגון