סגנון ניהול

גורמים מצביים המשפיעים על יעילות סגנון הניהול

פורמן ריכז את הממצאים משבעים וחמישה מחקרים שנערכו ומצא, כי יש מצבים שסגנון (S1) הביא ליעילות ויש מצבים שסגנון (S3) הביא ליעילות ויש מצבים שסגנון (S3) או (S4) הביאו ליעילות, מכאן שאין סגנון מנהיגות אחד שאפשר להגדירו כיעיל, בעיית היעילות היא להתאים את הסגנון לסביבת העבודה או למצב הניהולי.

נוכל להגדיר זאת במשוואה אשר אומרת כי: יעילות סגנון המנהיגות היא פונקציה של המצב (סביבת העבודה הכוללת):

כאשר:   EL – יעילות סגנון הניהול - (F(e

             e - סביבת העבודה הכוללת (המצב),        f- הפונקציה שלי,

בדומה למודל קבוצת החוקרים מאוהיו, בנו המדענים מוטון ובליק מודל דומה אותו הם כינו "רשת הניהול", להלן הדגם:

 דגם זה הוא נורמטיבי, בניגוד לדגם קבוצות החוקרים מאוהיו שהנו דגם התנהגותי, הדגם ההתנהגותי מתאר התנהגות בפועל, הדגם הנורמטיבי, לעומת זאת, מבטא עמדות, דוגמא לכך היא ההנחה שסגנון המנהיגות 9.9 הוא סגנון הרצוי כדי להביא את הניהול ליעילות מרבית, מודל זה מכניסנו לבעיות, כי מכוון את התוצאות, הוא מניח את המבוקש.

בדגם "רשת הניהול" נוכל למצוא הרכבים שונים של התנהגות מטרתית ומתייחסת, מוטון ובליק קבעו חמישה סגנונות בסיסיים של מנהיגות אשר מהם תיתכן סטייה והם:

9.9 - גבוה בהתנהגות מטרתית, וגבוה בהתייחסות לאנשים- הוא הסגנון המועדף,

1.1 - נמוך בהתנהגות מטרתית, ונמוך בהתייחסות לאנשים- הוא הסגנון הלא מועדף,

9.1 - גבוה בהתייחסות לאנשים, ונמוך בהתנהגות מטרתית,

1.9 - גבוה בהתנהגות מטרתית, ונמוך בהתייחסות לאנשים,

5.5 - בינוני בהתנהגות מטרתית, ובינוני בהתנהגות לאנשים – הוא הסגנון המשביע רצון שאנו ממכסם.

השאלה היא, האם יכול דגם זה להנחותנו ?

ראשית כל נוכחנו שבמצבים שונים יעילים סגנונות ניהול שונים,

ושנית סגנון 5.5 מהוה לדעת הרסי דגם פחות יעיל, סגנון 5.5 לא יביא למקסימום את היעילות המנהל, הוא יהיה משביע רצון בלבד.

לכן יש לשוב ולדון בנוסחה:  (e) f = l E, לשם כך יש צורך לפרט את מרכיביו של הביטוי (e).

השאלה היא מהם המשתנים המרכיבים את הסביבה, הרלוונטיים לניהול ואשר לפיהם נוכל לשפוט מהו סגנון הניהול היעיל התואם מצבים שונים.

בחינת סביבת העבודה מגלה כי המשתנים הבאים הם בעלי משמעות:

• המנהל עצמו (L)
• הכפופים  (F) 
• הבוס של המנהל (B)
• העובדים השווים במעמד (A)  
• הארגון (O)
• הזמן שבגבולו יש לבצע את המשימה (T) 
• דרישות התפקיד הפורמאלי (J.D) 

נוכל לנסח זאת כדלקמן:

              EL=f(e)=f(L; F; B; A; O; T; J.D)

בכל תרבות נמצא מרכיבי סביבה נוספים, המוכללים בנוסחה הם המשותפים לכל התרבויות, בראשית החיבור, הגדרנו את המנהיגות וסיכמנו בכך שהמנהלים מבקשים:

• א' - להבין ולהסביר את ההתנהגות בעבר, כלומר מה מניע אנשים לפעול
• ב' - לצפות באיזו התנהגות בעתיד
• ג'- ולכוון ולשנות ולפקח על התנהגותם.

סעיף א' מתייחס אל ההתנהגות בפועל, סעיף ב' מתייחס אל הציפיות, סעיף ג' מתייחס אל סגנון המנהל.

אי לכך נצטרך לבחון את מרכיבי הסביבה לאור המשתנים התנהגות וציפיות וכתוצאה מכך נבין מהם סגנונות הניהול המביאים ליעילות בתנאי סביבה שונים.

את סגנון המנהיגות הגדרנו כהתנהגות האופיינית למצב מסוים, כפי שהיא נתפסת על ידי אנשים אחרים- כלומר הסגנון הוא דפוס התנהגות אשר אנשים אחרים תופסים אותו כנשנה במצבים דומים, את הציפיות נגדיר כתפיסות שיש לאנשים אודות הדרך הנכונה שעליהם לבצע את תפקידם ועל הדרך הנכונה שעל אנשים אחרים לבצע את תפקידם בארגון, הקובעים את ציפיותינו הם גורמים כגון הערכים, הנורמות, המסורת, הנהלים הפורמאלים, ניסיון העבר וכו', כלומר הציפיות מגדירות כיצד יש לעשות את התפקיד בעוד שהסגנון מורה כיצד נתפסת ההתנהגות בפועל על ידי אנשים אחרים, נוכל לנסח את הנוסחה מחדש כדלקמן: