בגרות פסיכולוגית ובגרות תפקודית

מה הקשר בין בגרות פסיכולוגית ובגרות תפקודית

הנחנו עד כה כי רמת הבגרות המקצועית ורמת הבגרות הפסיכולוגית, בדרך כלל, חד הם. נבחן עתה את היחס הרצוי בין סגנון המנהיגות לבין רמת הבגרות המקצועית כשהיא לעצמה ולבין רמת הבגרות הפסיכולוגית כשהיא לעצמה, הביטוי יתואר כפונקציה מתמטית כדלקמן:

 את הבגרות הפסיכולוגית נוכל לקבוע לפי הקריטריונים שהציג ארגיריס וביטוים הממצה אצל האדם הבוגר הוא ביטחון עצמי של הפרט והאמון ביכולתו, אצל אדם זה נמצא את צורכי ההערכה והמימוש העצמי כדומיננטיים.

את הבגרות התפקודית קובעים על פי הנוסחה: [M1 = f(Am;R(m) (A) ; [Ed/Ex

אנו נקבל עבור כל אחת מבגרויות אלו את העקום שבתרשים המתאר את הקשר שבין סגנון המנהיגות לרמת הבגרות לפי הפונקציות המתוארות בתרשים יהיו קיימים הקשרים הבאים:

• כאשר הבגרות התפקודית נמוכה, יש צורך בסגנון התנהגות מטרתית (מתגמל ומעניש לפי הצורך) המקדם את האדם לקראת בגרות תפקודית גבוהה יותר.
• כאשר הבגרות התפקודית גבוהה, יש צורך בסגנון התנהגות מתייחס, המעניק לאדם הרגשה טובה יותר על הישגיו (פרס על ההישגים) ואין צורך בסגנון המטרתי שהרי מסוגל הוא מבחינת יכולתו, לבצע את משימותיו.
• כאשר הבגרות הפסיכולוגית נמוכה, יש לכוון את האדם להשגת משימותיו ולהשגיח עליו, כי תגובותיו יותר אמוציונאליות והוא חסר בטחון עצמי.
• כאשר הבגרות הפסיכולוגית גבוהה, אין האדם זקוק להכוונה הוא בעל בטחון עצמי ומאמין ביכולתו, לאדם זה אין צורך להעניק תמיכה רגשית ואין צורך לכוונו מבחינת גישתו לביצוע משימותיו.

בין המצבים הקיצוניים האלה יש מצבי ביניים המחייבים להתאים את סגנון המנהיגות לרמת הבגרות התפקודית או לרמת הבגרות הפסיכולוגית של האדם.
כאשר הננו עובדים עם אדם הבוגר מבחינה אחת אך שאינו בוגר מהבחינה האחרת, נמצא סגנון המנהיגות אותו נפעיל, דוגמה: אם האדם מצוי מבחינת הבגרות הפסיכולוגית ב-M1 ומבחינת הבגרות התפקודית ב-M4, או להיפך, אזי נפעיל כלפיו במחזור הפיתוח את סגנונות המנהיגות הנופלים בין S2 ל-S3, לעיתים נדגיש את S2 ולעיתים את S3 בהתאם לנסיבות השונות.