בגרות התרבות והשפעתה על סגנון ובגרות

בגרות התרבות (MC) והשפעתה על סגנון הניהול ועל בגרות הכפופים

ליקרט חקר אמפירית את יעילות המנהלים בחברת הרווחה המערבית, הוא מצא כי הסגנונות הניהול )2(S ו- )3(S הביאו בשכיחות הגדולה ביותר ליעילות, מכאן הסיק כי שני סגנונות אלה הם היעילים, הרסי ערך מחקרים דומים במדינות אפריקה ומצא כי סגנונות הניהול )1(S ו- )2(S הביאו בשכיחות הגבוהה ביותר ליעילות, נוכל להסביר את התופעה בעזרת המושג "בגרות התרבות" (MC).

הרסי מגדיר את המושג "בגרות התרבות" כמורכב משלושת הפקטורים:

• רמת החינוך של החברה (Ed)
• רמת החיים של החברה  (Li)
• הניסיון התעשייתי של החברה  (Ln)

נוכל לתאר זאת בנוסחה כדלקמן: (Mc = f(Ed;Li;Ln

בחברה המערבית שלושה הפקטורים האלה נוטים מרמה בינונית לגבוהה ולכן גם קבוצה גדולה יותר של עובדים אשר "בגרותם" גבוהה יותר, מכאן שהסגנון המאפיין S2 ו- S3 מתאים לחברה המערבית, צורכי השיאור מובטחים והצרכים הדומיננטיים הם צורכי ההתחברות והצרכים הפסיכולוגיים.
בחברה האפריקנית (ובמדינות מתפתחות בכלל) שלושת הפקטורים האלה ברמה נמוכה, מכאן גם שרמת הבגרות של קבוצות אוכלוסיה גדולות הנה נמוכה, הם עדיין מתלבטים בבעיות הקשורות בצורכי הקיום, לכן סביר הוא שהסגנונות המאפיינים והמביאים בהסתברות גבוהה יותר ליעילות הם S1 ו- S2.
באם חל שינוי במשתני Mc נמצא גם כי יש לשנות את סגנונות הניהול באם הננו מבקשים להביא ליעילות.