אישיות המנהיג

סגנונו ואישיותו של המנהיג

עד כה דיברנו על סגנון המנהיג כפי שהוא נצפה על ידי אחרים, יש להבחין בין הסגנון לבין אישיות המנהיג, אישיות המנהיג מורכבת יותר ויש לצפותה לא רק מזווית המבט של אנשים אחרים אלא גם מזווית המבט של הפרט עצמו.

באם נבקש את המוערך למלא את שאלון שניים עשרה המצבים ולרשום כיצד הוא תופס את סגנונו בפועל לגבי כל אחד מהם ובאם נעמת ממצאים אלה עם ממצאי ההערכה של האנשים האחרים, נקבל מושג על אישיותו של המנהל כמנהיג במסגרת הארגון המסוים, יש להדגיש, כי הננו עוסקים באישיות המנהל במסגרת הארגון ולא באישיות הכוללת שלו, לכן יתכן ונמצא את אישיותו שונה מקונטקסט ארגוני אחד לאחר, אישיותו כמנהל בארגון עשויה להיתפס כשונה מאישיותו כהורה בחוג משפחתו, כך עשויה אישיותו כמנהל, להיתפס באופן שונה ממחלקה למחלקה באותו ארגון שהרי הננו כוללים בהערכה זו את דעותיהם של אנשים אחרים ויתכן וסגנונו שונה מקבוצה לקבוצה (כפי שהוא נתפס על ידי אחרים).

לשם תיאור אישיות המנהל כמנהיג נוכל להסתייע בסכמה, אשר חוברה על ידי שני חוקרים ג'ו והרי, סכמה זו נקראת על שמם, כ"חלון ג'הרי", להלן הסכמה:

הריבוע הגדול כולל את המפגש של ארבע התופעות:

• הידוע לאדם על עצמו, מכסה את האזורים (1) ו- (3).
• שאינו ידוע לאדם על עצמו, מכסה את האזורים (2) ו- (4).
• הידוע לאחרים על האדם, מסכה את האזורים (1) ו- (2).
• שאינו ידוע לאחרים על האדם, מכסה את האזורים (3) ו- (4).

ריבוע זה מתחלק לארבעה תת-ריבועים המכונים אזורים

לכל אזור האפיונים שלו בהתאם לידוע וללא ידוע לאדם על עצמו ולידוע וללא ידוע לאחרים על האדם, להלן האזורים:

• אזור מספר (1) מכונה "אזור הציבור" מאחר וגם לאדם וגם לאחרים יש ידע זה על המנהל.
• אזור מספר (2) מכונה "כאזור העיוור" כי לאחרים יש ידע על האדם אך ידע זה אינו בידי האדם.
• אזור מספר (3) מכונה "האזור הפרטי" כי הידע על האדם ידוע רק לאדם עצמו.
• אזור מספר (4) מכונה "האזור הבלתי ידוע" כי אין לאדם ולאחרים את הידע, זהו אותו רובד התואם את "התת מודע" בתיאורית האישיות של פרויד.

אזור הציבור בו מצוי הידע אודות האדם בידי הנמהל והאחרים כאחד, חשוב ביותר, אזור כאשר הוא רחב מאפשר לאחרים להתאים את התנהגותם ולגבש את ציפיותיהם בהתאמה לאישיותיהם בהתאמה לאישיותו של הפרט, כן מאפשר הוא לפרט להתנהג בעקביות מאחר ותפיסתו את עצמו היא רחבה יותר.

האזור הבלתי ידוע חשיבותו גם כן רבה, כמו התיאורית פרויד נמצא כי התת מודע "אחראי" לחלק ניכר מהתנהגותו, כן נמצא שככל שאזור זה גדול יותר כן עשויים להתגלות יותר ליקויים ביחסי המנהיג והאנשים האחרים כי הציפיות של המנהיג ושל האחרים אינן הדדיות בגלל אי הידיעה, הדבר דומה לקרחון ענק, אשר רק חלק קטן ממנו גלוי וחלקו הגדול נעלם מעינינו, המנווט את אוניתו רק לפי חלקו הנגלה של הקרחון עלול להיקלע לצרה, רבות הן האוניות אשר טבעו בגלל הערכה לא נכונה אודות מיקום חלקו התחתון של הקרחון.

עניינו אפוא להרחיב את אזור הציבור ולמזער את האזור הבלתי ידוע, לשם כך מסייעים לנו שני תהליכים:

• המשוב (feed back)
  המשוב המתקבל פועל אופקית ומאפשר להרחיב את תחום אזור הציבור, כלומר, להרחיב את ידע האדם ואת האנשים האחרים עליו, המשוב דומה לתהליך "עיצוב ההתנהגות" ההצלחה של המשוב תלויה במשגר ובקולט כאחד, היא תלויה בנכונותו של המשגר לשגר את המידע הדרוש והיא תלויה בנכונות הקולט (המנהל) לקלוט את המידע ולהסתייע בו.
   
• הגילוי (disclosure)
  תהליך זה מאפשר למנהל ולאחרים, בדרכים שונות בעיקר תגובות לא מילוליות אלא התנהגויות, ללמוד על מנהל ולהכירו בקונטקסט הארגוני (הדגש הוא על אישיות המנהל בקונטקסט הארגוני ולא על כלל אישיותו, אחרת לא נמצא מרוב עצים את היער), כנאמר, לומדים זאת בעיקר מהתנהגותם של אנשים כאשר האספקט המילולי קטן בו, תהליך הגילוי פועל אנכית ומאפשר להרחיב את הידע שיש למנהל ולאחרים על אישיותו כמנהל, הגילוי דומה לתהליך "בפסיכוטרפיה" הוא מותנה בנכונות המנהל ללמוד על עצמו יותר ויותר בהקשר הארגוני.

באמצעות שני התהליכים קיבלנו את "אזור הציבור" כשהוא גדול יותר ואת "האזור הבלתי ידוע" כאשר הוא קטן יותר, בכך הגדלנו את אזור הציבור ויצרנו פתיחות הדדית בין המנהל לאנשים האחרים ואפשרנו להם לעצב את ציפיותיהם ביתר בטחון ולנהוג בהתאמה הדדית רבה יותר, אזור הציבור רחב מאפשר לאנשים ולמנהל לנבא טוב יותר מהי ההתנהגות הדרושה והצפויה במצבים שונים.